פוסט ראשון

 

נעים להכיר!

התקופה האחרונה, עם הקשיים והחסרונות שבה, מאפשרת גם זמן לעצור ולהרהר. שמונת החודשים האחרונים שזחלו, ולמען האמת גם נראה שאינם מתקדמים לשום מקום, אפשרו לי להתבשל עם עצמי ולבסוף לפתוח בלוג.

בתור תאומה, האתוס של "אין אף אחד אחר כמוך בעולם" תמיד נראה לי מעליב מעט ובעיקר די פומפוזי ומופרך. אותם אנשים שמדברים כך הם אלה שמוכנים להישבע שאחותי ואני אותו בן אדם (לכל הסקרנים, אנחנו לא, אבל מסרים סותרים הם כמובן מבלבלים). זה עלול להישמע ציני ומריר, אבל במהלך עבודתי בהוצאות לאור השונות התחוור לי שגם בסיפורים שאנו מספרים אין לרוב ייחוד. אין חדש תחת השמש, הכול וריאציה על אותו סיפור. אז למה בכלל לטרוח ולפתוח בלוג? מה מיוחד במה שיש לי לומר? וכאן נכנסת הקורונה. מגיפה עולמית שנראה כי נגזרה מיצירת מדע בדיוני מאפשרת לכל אחד ואחת מאיתנו להתמודד איתה אחרת ולראות את עצמנו ואת הסביבה בעיניים חדשות. או בקיצור, כל אחד עובר את התקופה בדרכו. ייתכן שההתמודדות שלי עשויה להיות רלוונטית או לכל הפחות לעניין קומץ אנשים.

בשנים האחרונות אני עובדת כלקטורית ומגיהה ואף כתבתי ביקורות ספרי נוער למגזין "הפנקס", אך בחודשים האחרונים אני בעיקר בבית ולרוב נטולת תעסוקה. אינני סטודנטית כך שאין לי לימודים להתמקד בהם, ובניגוד לרבים מחבריי עבודתי איננה מאפשרת יציבות. אני בת 28, מאותגרת כלכלית ועובדת בתעשייה שברובה מסרבת להתאים את עצמה לתקופה ולאילוציה. ועם זאת, כאדם הנוטה לאסקפיזם, אני משתדלת ליהנות ולהפיק את המירב. אשמח לחלוק איתכם איך עוברת תקופת הקורונה מהזווית שלי- בהמלצות, בהגיגים וברטינות מזדמנות. ובתקווה תתעניינו לקרוא איך בחורה בלי תוכנית מדוקדקת ובלי הרבה אחריות (מלבד כמובן תשלום שכר דירה, אוכל, חשבונות ודאגה לבריאותי ולבריאות יקיריי) עוברת את המגיפה.

לפתיחה אציין כמה נקודות אור מהחודשים האחרונים.

פודקאסט: מחובבת פודקאסטים נהפכתי לאובססיבית (עוד יוקדש פוסט שלם לנושא). פודקאסט מחמם לב ומקסים שהתחיל בזמן הקורונה הוא Home Cooking של השפית סמין נוסראט והארישיקש הירווי. השניים מפטפטים על אוכל ועל הנחמה שהוא מסב בתקופה זו, ועונים למאזינים על שאלות אוכל ברוח התקופה- כגון מה ניתן לעשות עם כמויות מסחריות של מאכל מסוים (סרדינים, פלפל חריף, פולנטה, תפוחים, שעועית ועוד), כיצד ניתן לחלוק אוכל עם שכנים וחברים באופן בטיחותי ומה אפשר לאכול בהנאה כשחולים בקורונה ומאבדים את חוש הריח והטעם. כבר הרבה זמן שחיפשתי פודקאסט מעניין וכיפי על אוכל, וHome Cooking מתעלה על הציפיות. סמין נוסראט  מדברת על אוכל ובישול בצורה חיה וציורית, והרישיקש הוא סייד קיק ראוי. מדובר בחוויה מצחיקה, נוגעת ללב ומעוררת השראה ותיאבון.

ספר: משפחה שלמה בקורדרוי וג'ינס של דיוויד סדריס. סוגת המסות וסיפורי המשפחה איננה זוכה להערכה רבה בארץ (מלבד אולי הטרילוגיה הנהדרת של גיל חובב) ואנחנו מפסידים מכך. לצערנו לא זכינו לתרגומים נוספים ליצירות של דיוויד סדריס, שכותב בעיקר אודות מעלליו האישיים והמשפחתיים. בספר הנ"ל אנו לוקחים חלק בוויכוח שיש לו עם בן זוגו על יד תותבת, נחשפים למעללי "התרנגול"- אחיו הקטן של דיוויד, פוגשים שכנה מהגיהינום ויוצאים עם משפחת סדריס הענפה לחופשת קיץ על החוף. מעטים הספרים שגרמו לי לצחוק בקול, וזה אחד מהם. מעבר להומור שבכתיבה, האהבה של סדריס למשפחתו וניצוץ הטירוף שבסיפורים סוחפים.

יד-שנייה: מסרתי את הבגדים שלי למכירה באתר Cycle of Fashion. יתכן שמשתלם יותר למכור אותם עצמאית ללא תיווך, אך בימי הקורונה זה מסובך לביצוע, וככה יכולתי להיפטר מבגדים שנחו אצלי ללא שימוש כבר חודשים רבים מבלי שהייתי צריכה "להפיק" אירוע. הבגדים שלא הוצעו למכירה נמסרו על ידי צוות האתר לתרומה.

ספורט: מאז הבגרות בחנ"ג בשנת 2010 לא עשיתי ספורט. אני לא אוהבת לזוז בלי פואנטה. אמנם הרעיון של חדר כושר דווקא קורץ (או יותר נכון, האופציה של צפייה בטלוויזיה תוך כדי שריפת קלוריות), אבל למי יש כסף? ובכל אופן, לזמננו זה לא רלוונטי. עם זאת, הימים ארוכים כל-כך והאופציות מוגבלות, ולהפתעתי מצאתי את עצמי מזיזה את הגוף. מסרטוני יוגה (מודה שהשתעממתי) ואירובי תפס אותי  thumbnail מתוך סרטון של יוטיובר שנקרא The Fitness Marshall  . מה שבלט היה שהוא כולל בסרטונים שלו רקדניות במידות גדולות. העובדה שמשתתפות בסרטונים גם נשים שלכאורה אינן עומדות בסטנדרטים המקובלים של יופי וכושר משכה אותי פנימה. גיליתי עולם שלם של ריקודים שמונהגים ונהגים על-ידי טיפוס צבעוני ומצחיק שמעודד ומעניק מוטיבציה, אינו לוקח את עצמו ברצינות ובעיקר שם דגש על ההנאה האישית, ללא מטרות הרזיה או רושם. הכוריאוגרפיות פשוטות ומלאות הומור (יש כמה שדורשות תרגול, אבל אם אני הצלחתי, כל אחד יכול). כיף טהור. כמו כן, למי שמתגעגע/ת למסיבות זה מושלם. את הדרך שלי התחלתי עם Work Bitch של בריטני ספירס. אפשר לרקוד לצלילי האלבום החדש של ליידי גאגא, להתלהב עם ליזו, לעוף על עצמנו עם אריאנה גרנדה והידיים והרגליים עוד נטויות.

ציון לשבח מגיע למלכתנו ג'יין פונדה שהצליחה לגרום לי ליהנות מאירובי הקשישות שלה. יש לה פלפל וחוש הומור שחסרים להרבה גורואי כושר צעירים.

בישול ואפייה: גם כשהימים ריקים ונטולי עניין ומעש, כשאנחנו מבשלים או אופים אנחנו יכולים לומר שעשינו משהו. יצרנו, היינו פרודוקטיביים. ואם טעים, בכלל מבורך. תגלית התקופה שלי הייתה הקובנה של עתליה שמאז הפעם הראשונה אני מחפשת את ההזדמנויות הבאות להכין אותה ובעיקר לאכול ממנה. הזדמן לי להכין אותה גם בלישה ידנית ללא מיקסר. אמנם הבצק דביק מאוד, אך עדיין ניתן לעיבוד והתוצאה טעימה באותה המידה. תת סעיף- פרויקטים בבישול: התקופה הנוכחית מאפשרת להכין את הדברים שדורשים קצת יותר השקעה וזמן. להכין עוגת שכבות או לגלגל קובה. לחבוץ גבינה. להכין בצק עלים מאפס או לרקוח ריבות. בסגר א' הכנתי מעמולים. הפעם הכנתי בריושים.

מוזיקה: הסטרוקס הוציאו אלבום חדש! כן, זה קרה כבר באפריל, אבל זאת בהחלט נקודת אור משמעותית. בשנה הבאה אלבום הבכורה שלהם יחגוג עשרים, והם עדיין מגניבים! האלבום, בעל השם הרלוונטי מתמיד, The New Abnormal, זמין בשלמותו ביוטיוב, והוא מצוין כרגיל.

פיקניקים: אוויר צח, נוף יפה ומרענן, מרחק בטיחותי, אוכל טעים ויין- דרך מעולה לפגוש את היקרים לנו כל עוד מזג האוויר מאפשר. זאת גם הזדמנות טובה לתמוך בעסקים קטנים שאוהבים, על-ידי קניית סלי פיקניק או מצרכים ומנות.

דברים שתמיד רציתי לעשות ולא היה זמן: לעשות מרי קונדו לכל הבית? מדיטציה לפני השינה? לצבוע את הסלון? ללמוד לסרוג? איפור אמנותי? ללמוד שפה חדשה? לכתוב יומן חלומות? למיין את אלבומי התמונות הדיגיטליים? ע"ע תת סעיף "פרויקטים בבישול".  אם לא עכשיו, אימתי? מחכה לי ערכת רקמה שקיבלתי ביום הולדתי האחרון ובימים אלה אני שוקדת על לימודי הערבית.

סרט: כיתה ח' של הקומיקאי בו ברנהאם (אמנם מדובר בדרמה) מגולל שבוע בחייה של קיילה שמסיימת את לימודיה בחטיבת הביניים ועולה לתיכון. הסרט נוגע במיניות מוקדמת, בשימוש כבד ברשתות החברתיות ובטכנולוגיה, בחרדה וברצון להשתנות ולהתקבל על-ידי הסביבה, והוא רלוונטי ומרתק. בני הנוער ועולמם אינם מוצגים בסרט בצורה מיופייפת ודווקא בשל כך מתעוררות החמלה והחיבה כלפיהם.